סרפיקס בע"מ נ' אורבך ואח'

החלטה

1. בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

עסקינן בתביעה כספית אותה הגישה התובעת כנגד הנתבע והנתבעת מס' 2, אשר התביעה כנגדה נמחקה, בהסכמת הצדדים, בהחלטתי מיום 1.6.10. כפועל יוצא ממחיקת הנתבעת מס' 2 התייתר הצורך לדון בבקשת הנתבעים למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר", שכן עניינה היה בהתאמת התובענה דנן להידון בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת מס' 2.

2. עילת התביעה הינה התחייבות הנתבע, בהסכם מיום 21.6.2009 (להלן – "ההסכם") (נספח ב' לכתב התביעה), להשיב לתובעת סך 70,000 דולר ארה"ב אותו העבירה התובעת לנתבע. בסעיף 4 להסכם נכתב כדלקמן: "המשקיע (הנתבע - נ.פ.) מתחייב כי בכל עת עד לביצוע השקעה בחברה (התובעת - נ.פ.) של לפחות 1,500,000 $ ... על ידי המשקיע, הוא ישיב לחברה את הכספים שיועברו לו כאמור בסעיף 2 לעיל לא יאוחר משבועיים מקבלת בקשת החברה לעשות כן ..."

3. אין מחלוקת שהסכום אותו העבירה התובעת לנתבע ואותו היא דורשת בתביעתה, ניתן לנתבע במסגרת התקשרות בין הצדדים לשם השקעה של קרן השקעות, היא הנתבעת מס' 2, בתובעת.

זאת כאשר הנתבע הציג עצמו כשלוח או נציג של הנתבעת מס' 2 בישראל. כן אין מחלוקת, כי לא בוצעה ההשקעה בסך 1,500,000 $, כי התובעת דרשה את השבת סך 70,000 $ האמורים והנתבע לא נענה לדרישת ההשבה.

4. בתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען הנתבע, כי בהתאם למוסכם בין הצדדים אינו חייב בנסיבות דנן להשיב לתובעת דבר.

אליבא דהנתבע יש לקרוא את התחייבותו בהסכם על רקע מסמך אותו העבירה הנתבעת מס' 2 לתובעת, עובר לכריתת ההסכם (נספח א' לתצהיר הנתבע). מאותו המסמך עולה לכאורה, כי הסכום אותו העבירה התובעת לנתבע נועד עבור עריכת מסמכים לשם הליכי הגילוי הנאות, גיוס ההשקעה וכו'. בהסתמך על המסמך האמור וכן על הסכמות בינו לבין מנהלה דאז של התובעת טוען הנתבע שבנסיבות העניין אינו צריך להשיב לתובעת את סכום התביעה.

5. טענת הנתבע הינה למעשה טענה לפרשנות ההסכם על פי שיטתו. הנתבע אינו טוען, כי לאחר כריתת ההסכם שונו תנאיו וכל טענתו הינה, שחרף הוראותיו הברורות של ההסכם יש ליתן לו פרשנות אחרת מזו הניתנת לו בידי התובעת.

הנתבע טוען, כי בהתנהגות הצדדים, לפני ואחרי כריתת ההסכם ובפרט התנהגות מנהלה דאז של התובעת יש לתמוך בפרשנותו.

6. הדין הוא, כי לשון ההסכם הינה אחת ממקורות פרשנותו ועל הפרשן לפנות אף למקורות חיצוניים להסכם כגון התנהגות הצדדים, לפני ואחרי כריתת ההסכם ומסמכים נוספים שהוחלפו ביניהם. השוו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265, 299-300; א' ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (ירושלים, 2001) בעמ' 463; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים); עע"ם 4696/07 אשל הירדן נ' המועצה המקומית בנימינה (פורסם במאגרים).

7. אף אם תמצי לומר, כי טענת הנתבע הינה בבחינת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, קרי – טענה שחרף הכתוב בהסכם הוסכם אחרת, בעל פה או בהתנהגות, הרי – שבשלב זה של הדיון רשאי הנתבע לטעון טענה כגון דא. ראו: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' WARNER HOME VIDEO, פ"ז מו(2) 273; ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע"מ ואח' נ' בנק לפיתוח התעשיה (פורסם במאגרים).

8. יחד עם האמור, על אף שטענת הנתבע באשר לפרשנות ההסכם טעונה בירור ראייתי ולמרות שהוא רשאי כאמור להעלות בשלב זה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, דומה שסיכויי הגנתו להצליח בסופו של יום קלושים. אבאר להלן.

לשון ההסכם כאמור, ברורה וחד משמעית ובהסכם אף הובהר מפורשות, כי הוא ממצה את כל המוסכם בין הצדדים ולא תהא נפקות לכל משא ומתן, מצג, הבנה או הסכמה שהיו עובר לכריתתו וכן הוסכם שכל שינוי בהסכם יהיה תקף רק אם יעשה בכתב (סעיף 6 להסכם).

הכלל הפרשני הנוהג הינו, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשונו המשמעות הרגילה, הנודעת לה בלשון בה נקטו הצדדים או בית המשפט. נטל הראיה מוטל על הצד הטוען למשמעות מיוחדת, השונה ממשמעותן הלשונית הרגילה של המילים. ראו: ד"נ 32/84 וויליאמס נ' בנק ישראל בריטניה, פ"ד מד(2) 265, 274. קימות אף גישות בפסיקה, כי מקום שלשון החוזה חד משמעית אין לפנות כלל לנסיבות החיצוניות ללשון החוזה לצורך פרשנותו. ראו: פסק דינו של כב' השופט דנציגר בע"א 9551/04 אספן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים).

9. לאור האמור מתקשה אני להאמין, כי אכן יעלה בידי הנתבע להוכיח שפרשנותו להסכם משקפת נאמנה את אומד דעת הצדדים לו. זאת מקום שלשון ההסכם כה ברורה וחד משמעית ונלמד ממנה ההיפך הגמור מפרשנות הנתבע.

בנסיבות אלה כאשר לנתבע הגנה אפשרית כנגד התביעה, אך סיכוייה קלושים, יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה משמעותית.

10. אשר על כן תינתן לנתבע רשות להתגונן ככל שיפקיד בקופת בית המשפט את סכום התביעה, קרי – 280,000 ₪, וזאת עד ליום 30.6.10.

יוער, כי הנתבע הסכים שמתן הרשות להתגונן יותנה בהפקדת ערובה כאמור. ראו: דברי ב"כ הנתבע בשורה 27 עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 1.6.10.

הנתבע רשאי להשתמש בסכום הכסף שעוקל בחשבונו בבנק, בגין התובענה דנן, לשם הפקדת סכום הערובה. ככל שהנתבע נדרש לצו מאת בית המשפט המורה לבנק המחזיק להעביר את סכום הכסף לקופת בית המשפט יגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד.